מנהג תימן לאחר שיסתם הגולל 

מתחיל הרב לומר נוסח צידוק הדין: 

 

הרב:   צור מעונו צדיק הוא והצדיק דינו

הציבור חוזר:   צדיק הוא וצדיק דינו 

הרב:   אל יחיד ומיוחד , אשר לא יקח  שוחד , צדק מלאה ימינו :
הציבור חוזר:   צדיק הוא וצדיק דינו

הרב:    שופט בצדק דלים , ינחם אבלים , והמת יזכה בדינו :  
הציבור חוזר:   צדיק הוא וצדיק דינו

הרב :   הנה מקום הנה מלון , הנה מנוחה הנה נחלה , אשרי מי שיאמרו לו , בא צדקתו שלום בואך :
הציבור חוזר:
   בא צדקתו שלום בואך :

הרב:    מלאכי החסד הממנים על שערי החסד , הם יצאו לקראתו ויאמרו לו , בא צדקתו שלום בואך :   
הציבור חוזר:   בא צדקתו שלום בואך . 

הרב:    מלאכי החן הממנים על שערי החן , הם יצאו לקראתו  ויאמרו לו , בא צדקתו שלום בואך: 
הציבור חוזר:
   בא צדקתו שלום בואך :

הרב:    מלאכי הרחמים הממנים על שערי הרחמים , הם יצאו לקראתו ויאמרו לו , בא צדקתו שלום בואך :
הציבור חוזר:    בא צדקתו שלום בואך :

 

בקשת מחילה
לאחר תפילת אל מלא רחמים מניחים המשתתפים בהלויה אבן קטנה על הקבר, מנהג זה בא להראות שזכרו של המת נשאר חקוק בלבות האנשים , וקברו נפקד, ולאחר מכן מבקשים ממנו מחילה:

לזכר:
"פלוני בן פלוני ופלונית אנו מבקשים ממך מחילה, ואפשר שלא עשינו לפי כבודך, אבל עשינו הכל כמנהג ארצנו הקדושה. היה מליץ יושר עבור כל ישראל. לך בשלום ותנוח על משכבך בשלום, ותעמד לגורלך לקץ הימין".

לנקבה:
פלונית בת פלוני ופלונית אנו מבקשים ממך מחילה, ואפשר שלא עשינו לפי כבודך, אבל עשינו הכל כמנהג ארצנו הקדושה. היי מליצת יושר עבור כל ישראל. לכי בשלום ותנוחי על משכבך בשלום, ותעמדי לגורלך לקץ הימין".

בהלוויה צבאית אומר את בקשת המחילה הרב הצבאי, או אחר מאנשי ה"חברה-קדישא" הצבאית, שיטפלו בנפטר:

לחייל
פלוני בן פלוני למשפחת פלונית בשם הרבנות הצבאית והחברה-קדישא ובשם קרוביך, מפקדיך חבריך וידידיה אשר באו לחלוק לך את הכבוד האחרון, הנני מבקש ממך מחילה וסליחה. כל מה שעשינו היה לכבודך כפי מסורת ישראל וכמנהג ארצנו הקדושה – ואתה לך בשלום ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. וחיים ושלום יהיו לנו ולכל ישראל עד עולם אמן.

לחיילת 
פלונית בת פלונית למשפחת פלונית בשם הרבנות הצבאית והחברא-קדישא ושם קרוביך, מפקדיך, וידידך אשר באו לחלוק לך את הכבוד האחרון. הנני מבקש ממך מחילה וסליחה. כל מה שעשינו היה לכבודך כפי מסורת ישראל וכמנהג ארצנו הקדושה. ואת לכי בשלום ותנוחי ותעמדי לגורלך לקץ הימין. וחיים ושלום יהיו לנו ולכל ישראל עד עולם. אמן.

דברי הספד
* אלו הם דברים המשברים את הלב אבל דברי תורה שאין בהם המשך של הדרשן לדמות לנפטר ולעוררם לבכי אין זה בכלל דברי הספד שנאסרו במועדים .

  • המועדים שאין מספידים בהם ערבי ימים טובים וערבי שבתות , פורים , חול המועד , שמונת ימי חנוכה , טו בשבט ,ראש חדש  , בערב ראש השנה , ממחרת יום הכפורים עד סוף חודש תשרי , ראש חודש  סיון עד יב' בו ועד בכלל , כל חודש ניסן  .  
  • נוהגים להספיד את הנפטר ליד הקבר ולהזכיר את שבחו ומעלותיו, ולהעלות קווים לדמותו.
  • כתוב בהלכה, מצוה גדולה להספיד על המת כראוי , ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו, ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק שלא יפליג ואם לא היו בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו ,
  • כשם שמצוה להספיד על הגברים  כן חובה להספיד על הנשים , מי שצוה שלא יספידוהו שומעין לו ,
אסור לומר בתוך ארבע אמות של מת  פסוקים כאשר אין זה נעשה לכבוד המת  וכל אולם ההספדים נידון כארבע אמות. ויש להיזהר כשאין נעשה לכבוד המת .

 

אין מכניסים את המת לבית הכנסת ולא לבית המדרש אף אם הוא גבאי בית הכנסת או חזן בית הכנסת אפילו כל ימי חייו , וכן אין מכניסים כל מי שיש לו בית כנסת שיצר אותה מעצמו ,אלא רק לחכם ואלוף וגאון .

 

מנהג תימן לומר השכבה בנוסח הארוך 
לאיש
לאדם חשוב מוסיפין פס' אלו  "מה רב טובך "  וכו' .         
ולשאר אדם מתחלים       " ממנוחה נכונה " וכו' .
לאשה
אשת חיל מי ימצא וכו'           

הקפות
בירושלים נהוג לערוך "הקפות" סביב הנפטר, קודם שהוטמנה הגופה בקבר. מנהג זה מקיימים רק בימים בהם אומרים "תחנון", אך לא בשעות הלילה.
איש ה"חברה קדישא" המשמש כחזן נוטל שבע מטבעות מכסף או נחושת ומניח אותן על גופת הנפטר, המלווים סובבים את הגופה שבע פעמים לצד ימין כשבכל הקפה נאמר פסוק אחר.
מנהג ההקפות שאוב מתורת הקבלה.

"שורה - ניחום אבלים"
לאחר הקבורה עומדים הגברים שבין המלווים בשתי שורות מקבילות, זו מול זו, לקראת היציאה מבית העלמין, רצוי להשתדל שבכל שורה יהיו לפחות חמישה אנשים. האבלים חולצים את נעליהם, ועוברים בסך, בין שתי השורות. בחול המועד אין נוהגים לחלוץ הנעליים.
המלווים העומדים בשורה, מנחמים את האבלים, ואומרים: המקום ינחמך (ינחמכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיף (לרבים תוסיפו) לדאבה עוד.

מנהגים נוספים
כשעוזבים את מקום הקבר רצוי לחזור בדרך שונה מן הדרך בה באו:
נוהגים להאריך מעט את הדרך בחזרה מן הקבר, כדי לסמל את הצער שבפרדה מן המת.
ויש נוהגים לתלוש מעט עפר עם עשב, וזורקים אותו לאחורי הגב, תוך כדי אמירת הפסוק: "זכור כי עפר אנחנו, ויציצו מעיר כעשב הארץ" (תהילים עב, טז).
לאחר מכן חייבים האבלים והמלווים בנטילת ידיים, רוחצים כל יד שלוש פעמים. נוהגים לא להעביר את הכלי לנטילת ידיים מאדם לאדם אלא מניחים אותו, ואדם אחר נוטלו. כמו כן נוהגים להמנע מניגוב הידיים, כביטוי לצער וליגון, ולרצון להמנע מהפרדה מן הנפטר. המים נוטפים מהיד, מזכירים לנו את הנפטר.

חדשות ועדכונים

נרשמו לנישואין

כאן יוצגו זוגות שנשרמו לנישואין

פתח דבר

דבר ראש העיר

חי אדיב

 

דבר יו"ר הוועדה

אבי בלושטיין